החלטה בתיק רע"א 5645/13

           לפני בקשת רשות ערעור על החלטת המחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטת ר' רונן) מיום 16.7.2013 בת"א 7513-12-12 במסגרתה נקבע כי אין אפשרות להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, לאחר שהועבר קודם לכן מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו למחלקה הכלכלית בבית משפט זה.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

1.       המבקשות 1 ו-2 הן חברות אשר הוקמו על ידי המשיב 1, מר דוד צוקר, אשר עבד בהן והשקיע בהן כספים במשך השנים (להלן: החברות). המבקשים 5-3, גב' דנה מורסקי, מר גיל צוקר וגב' מיכל מרקוביץ שהינם נכדיהם של המשיבים 1 ו-2, והמבקשת 6, גב' סופיה צוקר שהינה אשת בנו ז"ל של המשיב 1, הינם בעלי מניותיהן הנוכחיים של החברות.

2.       ביום 10.1.2013 הגישו המשיבים תביעה כספית, תביעה לסעד הצהרתי ותביעה למתן חשבונות כנגד המבקשים, בטענה כי באמצעות מעשי רמיה וזיוף העבירו המבקשים 6-3 לידיהם את מניות המבקשת 1 אשר היו באותה עת בידי המשיבים 1 ו-2. זאת, על פי הנטען, באמצעות החתמתם שלא במודע על מסמכים להעברת מניות החברה, אשר אושרו בחתימתו של המבקש 7, עו"ד גבריאל צדוק. המשיבים טענו בתביעתם לבעלות החוקית על מניות המבקשת 1 וכן לזכאותם למשכורות ולסכומי כסף נוספים מאת החברות, והכול כמפורט בכתב תביעתם.

3.       לאחר שהגישו המבקשים את כתב ההגנה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו החליט בית המשפט המחוזי (השופטת ד"ר מ' אגמון-גונן) ביום 28.3.2011 כי יש להעביר את הדיון בעניין למחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו שכן "התביעה נוגעת לפעילות בחברות וזכויות מכוח מניות ועל כן בסמכות המחלקה הכלכלית". לאחר העברת התובענה למחלקה הכלכלית ובטרם נתקיימה ישיבת קדם משפט ראשונה, הגישו המבקשים ביום 1.5.2013 בקשה לסילוק על הסף בה נטען, בין היתר, כי המחלקה הכלכלית נעדרת סמכות עניינית לדון בתובענה. בהמשך הגישו הצדדים מספר תגובות ובקשות נוספות למחלקה הכלכלית, ובין היתר הודיעו המשיבים ביום 16.7.2013 כי הליך גישור אשר התנהל בין הצדדים כשל. בעקבות זאת נתנה השופטת ר' רונן את החלטתה בשאלת הסמכות וקבעה כי משהועבר לידיה הדיון בתובענה מכוח החלטה של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בהתאם לסעיף 79(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), לא יועבר הדיון פעם נוספת לבית המשפט לענייני משפחה.

          מכאן הבקשה שלפני.

בקשת רשות הערעור

4.       המבקשים טוענים כי העברת התובענה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו למחלקה הכלכלית איננה העברה בשל חוסר סמכות הנופלת לגדרי סעיף 79(א) לחוק, כי אם "העברה פנימית" של תיק בין כתליו של בית משפט אחד. זאת, לטענתם, משום שאין לראות במחלקה הכלכלית בית משפט הנפרד מבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, שכן סעיף 41ד לחוק, המגדיר את המחלקה הכלכלית, קובע כי זו תוקם בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו וכי שופטיה ייקבעו מקרב שופטי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. על כן, לטענת המבקשים, שגה בית המשפט בקביעתו כי קמה מניעה להעברת התובענה פעם נוספת. משכך נטען כי כיוון שהצדדים לתביעה הינם בני משפחה כהגדרת חוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995, ומכיוון שעילת התביעה הינה סכסוך משפחתי הנוגע למניות בחברה משפחתית, ולא עניין כלכלי כהגדרתו בסעיף 42ב לחוק, הרי שהסמכות העניינית לדון בתובענה נתונה לבית המשפט לענייני משפחה. לנוכח האמור לעיל סבורים המבקשים כי יש ליתן בידם רשות לערער על ההחלטה מיום 16.7.2013 וכי יש להעביר את התובענה לדיון בבית המשפט לענייני משפחה.

דיון והכרעה

5.       לאחר שעיינתי בנימוקי הבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי להזדקק לתגובת המשיבים.

6.       בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו סבר כי עניינה של התובענה נשוא בקשת רשות הערעור הוא "עניין כלכלי" כהגדרתו בסעיף 42ב לחוק, ולכן נהג נכונה בהחליטו להעבירה למחלקה הכלכלית, שהרי בהתאם לסעיף 42(ה)(א)(1) לחוק לא יידון עניין כלכלי כאמור, המצוי בסמכותו המקומית של בית המשפט המחוזי-בתל אביב-יפו, אלא לפני שופטי המחלקה הכלכלית (השוו: בש"א 1888/13 אשר צוריאל יזמות בע"מ נ' יוסיקום בע"מ(29.4.2013), פס' 4-3 לפסק דינו של הנשיא א' גרוניס).

7.       בין אם צדק בית המשפט המחוזי בהחלטתו ובין אם שגה, ואף שייתכן ומוטב היה לו העמיק בדיון בשאלת הסמכות לגופה, מעת שנקבע על ידו כי עניין התובענה הוא "עניין כלכלי" כמשמעותו לפי סעיף 42ב שוב לא יכולה לעמוד למבקשים רשות ערעור בסוגיה זו עד למתן פסק דין בתובענה כולה. כך קובעת בהקשר זה הוראת סעיפים 41(ג)(2) ו-41(ד) לחוק:

(ג)  על אף האמור בסעיף קטן (ב), לא תינתן רשות ערעור -

(1)        ....

(2) על החלטת בית משפט מחוזי בשאלה אם עניין מסוים הוא עניין כלכלי כמשמעותו בסעיף 42ב או עניין כלכלי-מינהלי כמשמעותו בסעיף 42ג, אם לאו, ואולם תינתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט כי עניין מסוים אינו עניין כלכלי אם תוצאת ההחלטה היא שבית המשפט המוסמך הוא בית משפט שלום.

(ד)        אין באמור בסעיף קטן (ג) כדי לגרוע מזכותו על פי דין    של בעל דין לערער על החלטה כאמור באותו סעיף קטן במסגרת ערעור על פסק הדין

(ההדגשה הוספה, י.ד).

8.       תכליתם של סעיפים אלו, כפי שעמד עליה המחוקק, היא "לקצר ולייעל את ההליכים בעניינים אלה", והיא עולה בקנה אחד עם המגמה הקיימת לצמצום האפשרות להגשת ערעורים על החלטות ביניים בהליכים אזרחיים [ראו: דברי הסבר להצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 59) (סמכות בעניינים כלכליים), התש"ע-2010, ה"ח הממשלה 484, 364)]. תכלית זו היא הניצבת אף בבסיסו של סעיף 79(ב) לחוק, אשר מכוחו קבעה המחלקה הכלכלית כי אין אפשרות להעביר את הדיון פעם נוספת [ראו, למשל: ע"א 501/64 וינשטוק נ' וינשטוק, פ"ד יט 533, 540 (1965) שם הודגשה מטרת הסעיף "כי סכסוכי סמכות ייפתרו בדרך יעילה וקצרה"; ראו גם: רע"א 3319/00 שור נ' בן-יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד נה(2) 817, 820 (2001) שם צוין בקשר לסעיף 79(ב) לחוק כי "טעמים פרגמטיים מצדיקים להימנע ככל האפשר מלאפשר לבעלי-הדין 'לטלטל' את ההליכים המתנהלים ביניהם מבית-משפט אחד למשנהו ולאחר מכן שוב לבית-משפט אחר; גם לדיונים בעניין הסמכות צריך להיות פעם סוף על-מנת שבעלי-הדין ייכנסו מוקדם ככל האפשר לעובי הקורה של טענותיהם לגופו של העניין"].

9.       אמנם המבקשים מסיגים על החלטת המחלקה הכלכלית, ולא על החלטת בית המשפט המחוזי שקדמה לה, אך משנמצא כי סיווג התובענה כבעלת עניין כלכלי אינו עומד במחלוקת בעת הזו, ברי כי אין בסיס לשקול העברת התובענה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה. לאור הדברים אף אינני נדרש לשאלות אשר מעוררת בקשת המבקשים בדבר סמכותו העניינית של בית המשפט לענייני משפחה לדון בתובענה, או בדבר מעמדה של המחלקה הכלכלית, שכן דיון באלה יהיה שקול למעשה למתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, באופן העוקף את סדרי הדין וסותר את הוראת סעיף 41 לחוק ומסכל את תכליתו.